גז"ד למורשע ברצח מנוח ובחבלה מחמירה של בת זוגו (שהיתה בעבר בת זוג הנאשם)

א.         כללי:

הנאשם הורשע בתום שמיעת ראיות בעבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2)+301 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וזוכה מחמת הספק מעבירת ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין. תחת זאת הורשע בעבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 לחוק העונשין.

בהכרעת הדין פורטו בהרחבה מכלול הראיות אשר על בסיסן הורשע הנאשם בעבירות כמצויין לעיל, וכן דחינו טענת הגנה עצמית לה טען הנאשם כטענה חלופית.

בין היתר ציינו את דבר זילות חיי האדם הזועקת מהמקרה הטראגי שבפנינו, בו סכסוך בין בני זוג לשעבר, על בעלות בחפצים, הסתיים ברציחתו של אמיל בניטה ז"ל ובפציעתה של צ.פ.,  המתלוננת, בת זוגו לשעבר של הנאשם.

הנאשם והמתלוננת היו בני זוג במשך מספר שנים, ונפרדו מספר חודשים עובר לאירועים המתוארים בכתב האישום.  על רקע פרידה זו, הגיעה האחרונה יחד עם המנוח לפנות את חפציה מדירת הנאשם, בלווי שוטרת ומתנדב משטרה, ועל רקע אותה מחלוקת על בעלות בחפצים, ביניהם שמיכה ישנה או מעיל, דקר הנאשם את המתלוננת וגרם לפציעתה, ובהמשך, תוך מרדף אחרי המנוח - דקר אותו למוות.

ב.         ראיות הצדדים לעונש:

באת כוח המאשימה הגישה פלט רישום פלילי של הנאשם, וכן פלט רישום בדבר פרטי ילדי המנוח (ט/2) ואסופת פסיקה (ט/3).

מטעם הנאשם הובאו מספר עדי אופי, ביניהם אחי הנאשם ואחותו, חבר מועצה בעיר מגורי הנאשם ומעסיקו לשעבר.

עדי האופי דיברו בשבחו של הנאשם תוך שציינו את היותו בראייתם אדם נורמטיבי, לא אלים, הרוכש כבוד לזולת, נוח חביב ומקובל על הבריות, שנהג לעזור לזולת (ראה: דברי שמעון אטיאס, דליה גבריאל, אברהם בינמו ויוסי אלחיאני).

ג.          טיעוני הצדדים לעונש:

באת כוח המאשימה, בטיעוניה לעונש, הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם, אשר גזל את חייו של המנוח, ואת השלכותיו החמורות של מעשהו, שהותיר את שלושת ילדי המנוח יתומים מאב, האחד- קטין, והבכורה-חולה במחלה קשה.

בהתייחס לעונש שיש לגזור על הנאשם, ביקשה באת כח המאשימה לגזור עליו את עונש מאסר העולם חובה בגין עבירת הרצח בה הורשע וכן לחייבו בפיצוי כספי מקסימאלי לילדי המנוח, מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, תוך אומדן"הנזקים הנפשיים והאחרים שנגרמו לבני משפחתו של המנוח".

באשר לעונש בגין עבירת החבלה בכוונה מחמירה כלפי המתלוננת, ביקשה לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, במצטבר לעונש מאסר העולם.

ב"כ המאשימה טענה למתחם ענישה הנע בין חמש וחצי שנות מאסר ל- 9 שנות מאסר. בהפנותה לפסיקה בעניין (ט/3)ביקשה לגזור על הנאשם עונש ברף העליון של המתחם, במצטבר לעונש מאסר העולם. זאת בהתחשב בנסיבות העבירה, ביניהן העובדה כי דקר את המתלוננת פעמיים, בנוכחות שוטרת ומתנדב, כאשר מעשיו הותירו במתלוננת, לטענתה, מלבד פגיעות גופניות, גם חרדות קשות.

בנוסף, ביקשה להטיל על הנאשם מאסר על תנאי לבל יעבור עבירות אלימות ואיומים, על מנת להרתיעו מלבצע עבירות דומות בעתיד, וכן פיצויים למתלוננת.

מנגד, בנסיבות העניין ב"כ הנאשם לא טען דבר לעניין החובה להטיל על הנאשם עונש מאסר עולם שיש לגזור על הנאשם בגין עבירת הרצח, אלא מיקד את טיעוניו לעניין עונש המאסר בפועל בגין עבירת החבלה בכוונה מחמירה בלבד.

לשיטתו, יש להתייחס לאירועים שבגינם הורשע הנאשם כ"מכלול, כאירוע אחד", בפרט כאשר טווח הזמן בהם התרחשו, ברצף, הינו קצר מאוד. זאת, תוך שהדגיש כי אינו מתעלם מהעובדה כי המדובר באירוע טראגי שלו תוצאות קשות.

כן טען, כי חבלת הנאשם במתלוננת לא לוותה באכזריות יתרה או בברוטאליות ועל כן, לטענתו, יש לקחת זאת בחשבון בגזירת העונש.

בהתייחס למתחם הענישה ציין ב"כ הנאשם, כי "להגנה קשה להצביע על מתחם מדויק שהיא סבורה כי יש לפעול על פיו". עם זאת, ביקש להפנות לנסיבותיו הספציפיות של הנאשם, אשר אינו "עברין מועד", והפנה לצורך כך לעדויות האופי שניתנו ביחס אליו. כן טען, כי לאור גילו של הנאשם (54) ענישה מצטברת תוביל לכך ש"יבלה" את שארית חייו מאחורי סורג ובריח.